<h1>תשובות בעלי התוספות סימן ק"כ — תשובת רבינו שמואל יהודה ב"ר מנחם הלוי</h1>
<h2>דף לז.</h2>
שלום למו' הרב ולתלמידיו שי' הנה אכתוב לכם לשון רבי' ז"ל וממנו תדונו. גרסינן פ' חזקת הבתים [ב"ב מ"ג ע"א] בני העיר שנגנב ספר תורה שלהם אין דנין אותו בדייני אותה העיר ואין מביאין ראייה מאנשי אותה העיר. וגרסינן נמי התם האומר תנו מנה לבני עירי אין דנין אותו בדייני אותה העיר, ואין מביאין ראייה מאנשי אותה העיר כו' (ופר"י) [ופרי'] וליסלקו בי תרי מינייהו ולידיינו. ומוקי לה תלמודא תנו מנה לקנות בה ספר תורה, ושני ס"ת דלשמיעה קא אתי. על כן נ"ל דאין בני העיר יכולין להעיד על ככה לפי שנוגעים בדבר, דסילוק אינו מועיל אלא לגבי דין לדברי רבי' ברוך איש תרומות ז"ל כדפי' בנידה פ' בא סימן [נ' ע"א], אבל הא דלגבי עדות בעינן תחילתו וסופו בכשרות. אע"פ שרבי' שמשון כתב דסילוק מועיל אף לגבי עדות, דלא בעינן תחילתו וסופו בכשרות אלא בפסול מחמת גזלנות וכיוצא בו מחמת קורבה או פסול שבגופו, כגון סומא ושוטה, אבל פסול מחמת שנוגע בדבר מחמת ממון, לא בעינן אלא סופו בכשרות, הילכך מהני סילוק. מ"מ כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא בהא, ולא ידעינן היכי הילכתא, מספיקא לא מפקינן ממונה מחזקת מריה. ועוד שהדעת מכרעת קצת כדברי רבי' ברוך, מדפריך כמה זימני' וליסלקו בי תרי מינייהו ולידיינו, ולא מישתמיט לאקשויי אפילו חד זימנא. ואם כדברי רבי' שמשון הכי ה"ל לאקשויי וליסלקו בי תרי מינייהו וליסהדו ולידיינו. ס"ד [סוף דבר] נ"ל כן שאין רשאין בני העיר להעיד על ככה אפי' אי לית בו במאי דקא מיתהנו. עכ"ל רבי' זצ"ל. אלמא לגבי ספר תורה דלשמיעה קאי לא מצי לאיסתלוקי. א"כ גבי הקדש שלאורה נמי, דלא תהא שמיעה גדולה מראייה, איכא הנאת הגוף נמי, וה"ה גבי הקדש העניים, דאם היום אין מרחמין עליה בע' למחר וליומא חדא ירחמו, ושייך לומר כיון דרווח רווח.
ואשר טען אפוטרופא הקהל שכבר קבלו עליהן הקהל להאמין שנים מן הקדמונים כו'. לאו כל כמינייהו לחוב ליתומים בזה דלא עדיפא מרב פפא דרמא כריא חדתא איתמי, ופר' ליה רב שישא ודילמא לאו מדויל, ומשני ליה אי לא מדויל מהדרנא להו. ותני רב שמואל בר יהודה אין פוסקין צדקה על היתומים אפילו לפדיון שבויים. ורבא דרמא צדקה איתמי דבר מריון לאחשובינהו הוא דעבד, פ"ק דב"ב [ח' ע"א]. ובכל דוכתי דאמרינן רבן גמליאל ובית דינו אביהן של יתומים היינו לזכותם ולא לחובם. כמו גבי פרוסבול פ' השולח [גיטין ל"ז ע"א] וכיוצא בו. ואמרינן פ' אלו מציאות [ב"מ כ"ב ע"ב] הני תמרי דזיקא היכי אכלינן ליה כו' יתמי דלאו בני מחילה נינהו מאי כו' מוחזק ועומד מאן א"ל אסירא, אלמא דאין בידינו כלל לחוב להם כי אם לזכות. ושלום כנ' משרת' שמואל יהודה בר מנחם הלוי בש"י מלנדשהו"ט.
